<h1>ראב"ן סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן סתמא היא ודברי הכל. עד סוף האשמורת הראשונה הן הן דברי ר' אליעזר. ור' יהושע בברייתא אמר נמי הכי, ור' מאיר אמר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, ור' אליעזר דברייתא אמר משעה שקדש היום בע"ש, ור' חנינא אמר משעה שעני נכנס לאכול פיתו במלח, ותניא חכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא יאכל אדם (ע"ש) עד שיקרא ק"ש, ור' אחא אמר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב. ונראה לי דכולהו תנאי אית להו קרא דכתב בשכבך זמן שכיבה דהוא לילה ואית להו חיזוק דרבנן דקתני לא יאכל עד שיקרא, מיהו סתמא דמתני' סבר באכילת כהנים משערינן דהוי זמן קריאה לכל, ומיהו אי מאחר דלא אכיל מצי קרי עד סוף האשמורת הראשונה לר' אליעזר ולרבנן עד חצות דעד ההיא שעתא רגילי אינשי לאחר אכילתן ושכיבתן וטפי לא, ומיהו אי מקרבי נמי לאכול מצי למיקרי דאית להו נמי תקנת חכמים, ואי לא בעי למיכל לא ליקרי עד שעה שהכהנים נכנסים לאכול דהוא זמן קריאה לכל בין בעי למיכל בין לא בעי למיכל. ור' אליעזר דברייתא דאמר משקדש היום בערבי שבתות דהיינו שעה [קודם] הלילה שמוסיפין מחול על הקודש דסבר כי היכי דלעניין קדושת שבת הוי כלילה לעניין ק"ש נמי הוי לילה וקרינן ביה בשכבך וקשיא דידיה אדידיה דלא פליג אסתמא דמתניתין במתניתין וסתמא תרתי בעי זמן שכיבה ואכילה והכא חדא הוא שכיבה ותו לא, ופרקי' תרי תנאי אליבא דר"א. ור"מ דאמר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בע"ש בעי נמי תרתי זמן שכיבה דקדושת היום ואכילה, וזמן קריאה לכל דקאמר בין בעי למיכל ובין לא בעי, ומיהו אי בעי למיכל קמי הכי מצי למקרי דאית ליה נמי תקנת חיזוק חכמים. ור' חנינא אמר זמן קריאה לכל הוי משעת אכילת עני דהוי אחר אכילת כהנים וקודם אכילת רוב בני אדם לפי שאין להם נר ועצים. ור' אחא אמר בשעה שרוב בני אדם נכנסין להסב וקורין הוי זמן קריאה לכל אפילו לאותן שאין נכנסין להסב אי בעו למיקרי, ומיהו אי קרו בתר הכי מקמי דליכלו או מקמי הכי אי בעו למיכל שפיר דמי. ונ"ל דהכי סברו הראשונים שהרי תיקנו להתפלל ולקרוא ק"ש מבעוד יום משום דנהגו לאכול מבעוד יום בקייץ ולא יכלו לאכול אלא בק"ש, וכיון דהנהיגו בקייץ הנהיגו גם בחורף. וגם מר' אליעזר דברייתא דאמר משעה שקדש היום וכו' דהיינו מבעוד יום שעה קודם ללילה נהגו כן. וגם סמכו אהא דאמרי' תפילות כנגד תמידים תיקנום ותמיד של בין הערבים נשחט בט' ומחצה וקרב בי' ומחצה בכל יום, וכיון דהכי תפילה נמי מבעוד יום, וכיון דתפילה מבעוד יום ק"ש נמי מבעוד יום דהא ק"ש נמי עם התפילה. ותו אמרי' בקריאת [שמע] של שחרית ר' יהושע אומר עד ג' שעות מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה וגרסינן בירושלמי (ו) [פ"ד] דברכות [ר' ברכיה] חמוניה קרי ק"ש [ומצלי] בתר ג' שעי ומסקנא מעדות למד דאמר ריב"ל בימי מלכות יון היו משלשלין דינרין בכל יום בקופה והוו מעלין להן ב' טלאים בכל יום פעם אחת שילשלו והעלו להם חזיר באותה שעה האיר הקב"ה עיניהם ומצאו ב' טלאים בלישכת הטלאים ועל אותה שעה העיד ר' יהודה בן בבא על התמיד שקרב בד' שעות, אלמא תפילות כנגד תמידין תיקנום ובשעה שמתפללין קורין, בערב נמי בשעה שמתפללין קורין. וגרסי' נמי רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא צלון דחולא עד דיומא קאי וכיון דמצלו קרו, ואמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל בר' יוסי אצל פונדקי אחד ואמר כאן נתפלל אבא של ליל שבת בע"ש ואמר ר' אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך מיפלג על הדא למה שמוסיפין מחול על הקודש, וכיון שמתפלל קרי. ובירושלמי תניא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו קודם צאת הכוכבים אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת אמר ר' יוסי אין קורין אותה לצאת ידי חובה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה, ואמר רבינו חננאל לדבריהם יוצא אדם ידי חובה בק"ש שעל מיטתו שנא' אמרו בלבבכם וגומר, ומדקאמר לדבריהם מכלל לתלמוד שלנו יוצא ידי חובה בק"ש שבב"ה. ותו דתלמוד שלנו קאמר דק"ש שעל המיטה להגן הוא דאמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם קר"ש בב"ה צריך לקרות על המיטה שנאמר אמרו בלבבכם וגו' ואמר רב נחמן אם ת"ח הוא אינו צריך תורתו מגנת עליו ואמר רב יוסף ת"ח נמי מיבעי ליה למימר אחד מפסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי. ועוד דקריאת שמע דחובה בעי שתים לפניה ושתים לאחריה ובמיטה לא מברך כלל דכיון דאינה חובה אלא להגן לא בעי ברכה. ועוד דקתני בברייתא חכמים עשו חיזוק לדבריהם [וכו'] עד וקורא ק"ש ומתפלל ואחר כך אוכל פיתו אלמא בקריאת ב"ה נפיק. ותו גרסי' בירושלמי וחכמים אומרים עד חצות ר' אבא בשם ר' יוחנן הלכה כחכמים (מאי טעמא מפני הרחק עבירה הוא שיהא אדם יוצא ידי חובתו בתפילה ואחר כך אוכל ושותה ומברך על מזונו וקורא שמע על מיטתו וישן לו קודם שיבא לידי חטיפת שינה) [וכו' ר' הונא בשם רב יוסף מאי טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את המזיקין] אלמא ק"ש על מיטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר ירננו על משכבותם חרב פיפיות בידם. ובפ"ק דשבת לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ותנן נמי לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה וגרסינן בירושלמי מן מה דתנינן לה מנחה בלפני הספר ותני לה ר' [חייא] חשיכה הדה אמרה אפילו חשיכה דתנינן בחייט מנחה היא, ש"מ מירושלמי דקרי למנחה חשיכה וכיון דהכי קרינן שמע בזמן מנחה דהא חשיכה קרוייה וגם ר' חייא קרי למנחה חשיכה.
ממאי דהאי ובא השמש ביאת שימשו הוא, ששקע לגמרי דהיינו שעת צאת הכוכבים. דילמא ביאת אורו הוא, דהיינו כששקע אורו ואין אורו נראה בעולם הוי לילה. א"כ לימא קרא ויטהר דהוי משמע מיד כשיבא אור השמש ויטהר האיש. מאי וטהר טהר יומא, כלומר כשבא השמש וטהר היום לגמרי דהיינו בשעה ששקע השמש לגמרי וטהר מן העולם דהיינו צאת הכוכבים.
